<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ב ח"ב</h1>
<h2>דף מו:</h2>
אריס אין לו חזקה אפילו אכל שלש שנים באריסי בתי אבות אבל שאר אריסין יש להם חזקה ואם יש עדים או שטר אפילו בתי אבות יש להם חזק' ומעידין השטר בידם. ופי' בתי אבות שהם אריסים כל ימי חייהם לאותו בית אב בתרא. אריס של בתי אבות שהוריד אריסין אחרים יש להם חזקה מאחר שאינו משתדל עמהן דאינו מניח בעל השדה שיורידו אריסין לשדה ושותק לולי שהו' של חר' אבל אם חלק להן בקרקע ומשתדל עמהן אין להם חזקה מאחר שהאריס משתדל עמהן אינו חושש בעל השדה ועל כן שותק בתרא. בן אריס יש לו חזקה אפילו בא בטענת אביו ודוקא כשהביא עדים בפנינו הודה שמכרה לאביו מטעם מגו דיכול לומר מינך זבינתא. וכל שכן אם בא בטענת עצמו כלומ' מינך זבינתא שנאמן בלא עדים כמו אדם אחר בעלמא ואם אמ' בפני מכרת אותה לאבי נאמן בלא עדים מאח' שהחזיק ג' שנים אחר מיתת אביו ולא בענין אחר כלומר אם לא שהה אחר מיתת אביו ג' שנים אינו נאמן מטעם מגו דאפילו אמר לקוח' היא בידי אינו נאמן בלי ג' שנים וכן פרשב"ם ויש שגורסין דאמר בן אומן בפני הודית לאבי ואין צריך עדים שיעידו שבפניהם הודה. בתרא וברשב"ם. אריס של בתי אבות אם ירד מאריסותו והחזיק אח"כ ג' שנים יש לו חזקה פירוש שירד לתוכה מאריסותו אבל אם ירד לתוכו קודם שירד מאריסותו אפילו החזיק ג' אחר שירד מאריסותו לא הוי חזקה. ורבינו יוסף הלוי כתב בשם רבו בשם רב אלפס דאפי' היתה ברשותו קודם שירד מאריסותו אם החזיק אחר שירד מאריסותו ג' שנים הוי חזקה וכן כתב ר"ת. וכן הדין אם היה שכורה אצלו בתרא.
